‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   th การทำงาน

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [ห้าสิบห้า]

hâ-sìp-hâ

การทำงาน

gan-tam-ngan

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית תאית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ คุณทำอาชีพอะไร ครับ / คะ? koon-tam-a-chêep-à-rai-kráp-ká 1
koon-t---a-c-ê-p----ra--k-a-p-ká koon-tam-a-chêep-à-rai-kráp-ká
‫בעלי רופא.‬ สามีดิฉันเป็นแพทย์คะ sǎ-mee-dì-chǎn-bhen-pæ̂t-ká 1
s-̌--ee-d-̀--ha-n-bh-n----t-k-́ sǎ-mee-dì-chǎn-bhen-pæ̂t-ká
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ ดิฉันทำงานเป็นนางพยาบาล วันละสองสามชั่วโมง dì-chǎn-tam-ngan-bhen-na-ngóp-ya-ban-wan-lá-sǎwng-sǎm-chûa-mong 1
d---c---n--am-n-a--b-en-n--n--́p--a-b-n--a--l-----̌w-----̌m-chu-a-m--g dì-chǎn-tam-ngan-bhen-na-ngóp-ya-ban-wan-lá-sǎwng-sǎm-chûa-mong
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ อีกไม่นานเราจะได้รับเงินบำนาญ èek-mâi-nan-rao-jà-dâi-ráp-nger̶n-bam-nan 1
e--k--â---an-r-o------a-i--a-----er---b-m---n èek-mâi-nan-rao-jà-dâi-ráp-nger̶n-bam-nan
‫אבל המיסים גבוהים.‬ แต่ภาษีสูงมาก dhæ̀-pa-sěe-sǒong-mâk 1
d-æ------e---sǒ--g----k dhæ̀-pa-sěe-sǒong-mâk
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ และค่าประกันสุขภาพก็สูง lǽ-kâp-rá-gan-sòok-pâp-gâw-sǒong 1
l-́-k-----á-g-n--ò-k-pa---gâ---ǒong lǽ-kâp-rá-gan-sòok-pâp-gâw-sǒong
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ หนู อยากเป็นอะไรในอนาคต? nǒo-à-yâk-bhen-à-rai-nai-à-na-kót 1
nǒo--̀-y-̂k--hen-à--a--nai-a------ót nǒo-à-yâk-bhen-à-rai-nai-à-na-kót
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ ผม♂ / หนู♀ อยากเป็นวิศวกร pǒm-nǒo-à-yâk-bhen-wít-wá-gawn 1
p-̌-------a----̂k-b-en--------́--awn pǒm-nǒo-à-yâk-bhen-wít-wá-gawn
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ ผม♂ / หนู♀ อยากศึกษาต่อที่มหาวิทยาลัย pǒm-nǒo-à-yâk-sèuk-sǎ-dhàw-têem-hǎ-wít-ya-lai 1
p-̌--n-̌o----------è-k-s---d--̀w--------a---í-------i pǒm-nǒo-à-yâk-sèuk-sǎ-dhàw-têem-hǎ-wít-ya-lai
‫אני מתמחה.‬ ผม♂ / ดิฉัน♀ เป็นพนักงานฝึกหัด pǒm-dì-chǎn-bhen-pá-nák-ngan-fèuk-hàt 1
pǒm--i--c-----bh---p-́---́--n-----èu-----t pǒm-dì-chǎn-bhen-pá-nák-ngan-fèuk-hàt
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ ผม♂ / ดิฉัน♀ มีรายได้ไม่มาก pǒm-dì-chǎn-mee-rai-dâi-mâi-mâk 1
p--m-d-̀-c-ǎn------a--dâ--m--i----k pǒm-dì-chǎn-mee-rai-dâi-mâi-mâk
‫אני עושה התמחות בחול.‬ ผม♂ / ดิฉัน♀ ฝึกงานอยู่ต่างประเทศ pǒm-dì-chǎn-fèuk-ngan-à-yôo-dhàng-bhrà-tâyt 1
p-̌------c-a---f-̀-k----n-a---o----h-̀-g-b-ra-----yt pǒm-dì-chǎn-fèuk-ngan-à-yôo-dhàng-bhrà-tâyt
‫זה המנהל שלי.‬ นี่คือหัวหน้าของ ผม / ดิฉัน nêe-keu-hǔa-nâk-ong-pǒm-dì-chǎn 1
n--e---u--------̂------p--m-d-̀--hǎn nêe-keu-hǔa-nâk-ong-pǒm-dì-chǎn
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ ผม / ดิฉัน มีเพื่อนร่วมงานที่ดี pǒm-dì-chǎn-mee-pêuan-rûam-ngan-têe-dee 1
pǒ---i---ha---m-e--ê--n--u-------n-têe---e pǒm-dì-chǎn-mee-pêuan-rûam-ngan-têe-dee
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ เราไปทานข้าวเที่ยงที่โรงอาหารเสมอ rao-bhai-tan-kâo-tîang-têe-rong-a-hǎn-sǎy-maw 1
r-----a---an--âo--îan----̂---o-g-a------sǎ---aw rao-bhai-tan-kâo-tîang-têe-rong-a-hǎn-sǎy-maw
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ ผม / ดิฉัน กำลังมองหางาน pǒm-dì-chǎn-gam-lang-mawng-hǎ-ngan 1
po-m-d------̌n---m--a------ng-h-̌-n--n pǒm-dì-chǎn-gam-lang-mawng-hǎ-ngan
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ ผม / ดิฉัน ว่างงานมาหนึ่งปีแล้ว pǒm-dì-chǎn-wâng-ngan-ma-nèung-bhee-lǽo 1
pǒ----̀-cha-n-w--ng------m--nèun--bhe--l--o pǒm-dì-chǎn-wâng-ngan-ma-nèung-bhee-lǽo
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ ที่ประเทศนี้มีคนว่างงานจำนวนมาก têep-rá-tâyt-née-mee-kon-wâng-ngan-jam-nuan-mâk 1
têep-r-́-t-̂-----́e-----ko---a-ng--ga---am-------a-k têep-rá-tâyt-née-mee-kon-wâng-ngan-jam-nuan-mâk

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬